6 עצות למניעת טעויות נפוצות של מורי דרך בתצפית

 

1. אור עולה בבוקר

העצה הראשונה היא להימנע ככל האפשר מלערוך תצפית מול השמש. נכון, זה באסה, כי הגעתם במיוחד למצפור המעלף הזה שבו עשיתם תצפית מהממת בקורס, אבל מה לעשות, אז הגעתם בשעה אחרת.

- למה זה חשוב?

כי עם כל ההתלהבות שלכם מהנוף, אם הקבוצה לא רואה שום דבר מרוב סינוור, אז מה הטעם לגרור אותה למצמץ בתצפית ולהתפלל שהמדריך יסתום כבר ונלך מפה?

- איך עושים את זה?

מתכננים מראש את הזמנים והמיקומים, כך שתדעו מתי כדאי להגיע לתצפית מהר הזיתים (בבוקר) או ממשכנות שאננים (אחר הצהריים). במקרי אין ברירה שבהם הטיול מכתיב את הזמנים, ערכו תצפית קצרה עם דגשים כלליים ויאללה לאוטובוס.

Cartoon Animal
Cartoon Crocodile

2. מי שמביט בי מאחור

העצה השנייה היא לא להפנות את הגב לקבוצה. כן, זה קשה, הלא הנוף נמצא מולם, כלומר בדיוק מאחוריכם, אבל מה לעשות, קהל מטיילים לא ממש יכול להבין מה קורה בנוף ממול באמצעות הגב של המדריך.

- למה זה חשוב?

כי כך ישמעו אתכם טוב יותר וכך גם תוכלו לראות האם הקהל באמת מתעניין, או שבשלב זה הוא כבר מפריח בועות סבון או שקוע עמוק בטיק-טוק בזמן שאתם מדברים אל הקיר.

- איך עושים את זה?

לומדים היטב את התצפית מראש ומשתפשפים עם הזמן על היכולת ללהטט בין הצצות קלות אחורה לבין שמירת קשר עין רציף ככל האפשר עם הקהל שלכם. במקרים מסוימים, על פי תנאי השטח, אפשר לעמוד מאחורי הקבוצה ולדבר בקול רם.

3. אני זוכר אותה מהמכולת

העצה השלישית היא להימנע ככל האפשר מ"רשימת מכולת" מייגעת שבה המדריך מייבש את הקבוצה בקריאת שם לכל ריס וציפורן בנוף שמולו, כאילו חייו תלויים בזה.

- למה זה חשוב?

כי רוב הציבור לא באמת רוצה להכיר כל פרט בנוף, אלא מבקש להתפעל מקו הרקיע, ליהנות מיפי המדבר, להבין באופן כללי מה קורה מולו או להתלהב ממשהו חדש שהראיתם או לימדתם אותו מהתצפית.

- איך עושים את זה?

מתמקדים בדברים המרכזיים הנראים בנוף, כמו הרים בולטים, מבנים משמעותיים, קו ביצור בעל ערך וכדו'. המהדרין יבחרו מראש רק 3-4 אתרים בתצפית עם סיפור קצר או אנקדוטה והמהדרין מן המהדרין יקשרו ביניהם לכדי סיפור משותף או נושא בעלי ערך.

Cartoon Pig
Cartoon Bear

4. אצלי הכל בסדר

העצה הרביעית היא להתייחס בהיגיון ובסדר לתצפית ולא להציג אתר במזרח ואז לקפוץ לאתר במערב ואז לדבר על משהו באמצע ואז על אתר קרוב ואז רחוק באופק ואז... הבנתם.

- למה זה חשוב?

כי ככה הקהל יתקשה לעקוב אחריכם, לא יצליח "לעכל" את הנוף על פרטיו, יילך לאיבוד ואז – בועות סבון, טיק-טוק וכדו'.

- איך עושים את זה?

מציגים את האתרים הנבחרים באופן לינארי רציף משמאל לימין או מימין לשמאל או מכיפת הזהב מזרחה ואז מכיפת הזהב מערבה, או כל סדר הגיוני שעליו חשבתם מראש כשלמדתם את התצפית (ע"ע עצה מספר 2).

5. עשר אצבעות לי יש

העצה החמישית היא להימנע לחלוטין מלהצביע במדויק על אתרים בנוף, מפני שרק אתם רואים מהזווית הספציפית הזאת את האצבע שלכם, מה שגורר ניג'וסים ברוח "רגע, איפה זה בדיוק? תצביע שוב, לא רואים, זה מאחורי הברוש או משמאלו?"

- למה זה חשוב?

כי אם כבר החלטתם להראות דבר בעל ערך בנוף אז חבל שתבזבזו את זמנכם בענייני מיקוד טכניים שגוזלים זמן ומוציאים את הקבוצה מריכוז ועניין.

- איך עושים את זה?

משתמשים במחוות ידיים רחבות לסימון מיקומו של האתר שלכם ומתארים אותו בעל פה על פי צורתו או ביחס לדברים בולטים בסביבתו, לדוגמא: "המגדל הימני ביותר על הפסגה שנראה כמו עיפרון הוא כנסיית העלייה הרוסית" או "רואים את הכביש הרחב שעליו נוסעת עכשיו מכונית ירוקה? אז ההר מימינה הוא עיבל."

Cartoon Fox

6. ולסיום

עצה ידידותית לשמירה על יחסים הולמים עם הקולגות שלכם ועם שאר הציבור שבשטח היא לזכור שהתצפית אינה במה פרטית שלכם לזמן בלתי מוגבל, במיוחד אם היא פינת הצל היחידה באזור או היחידה עם ספסלים או היחידה שממנה רואים את הנוף או היחידה בכלל.

- למה זה חשוב?

כי בניגוד להלך הרוח במזרח התיכון בכלל ובישראל בפרט, במציאות כולנו פועלים במרחב משותף אחד ולכן התחשבות היא מוצר צריכה בסיסי. אם תתחשבו ותפנו את התצפית לקבוצה ממתינה, לא רק שתגיעו מהר יותר לארטיקים, אלא שגם עשיתם מעשה של דוגמא אישית.

- איך עושים את זה?

שמים לב למה שקורה סביבנו. אם תפסנו את התצפית המוצלת וקבוצה מחכה שנתחפף, אז לקצר, להצביע על הדברים העיקריים, לפזר טיזרים ("רואים את הבית האדום שם עם העזים? וואי וואי איזה סיפור מטורף יש עליו") ולהשלים את הפרטים במקום אחר. במקביל, אם אתם הקבוצה המחכה, אפשר לוותר על המבטים מזרי האימה ועל העלבת המדריך השני במשפטים נוסח"יאללה, כמה הוא חופר שם" וכדו'.