הכי כיף זה להביא תיירים לימין משה ולראות את עיניהם נפערות בתדהמה ובהתלהבות למראה השכונה היפהפייה המשתפלת אמנם בתלילות אך בחן קדומים מרום הגבעה אל תחתית גיא בן הינום. הבתים הישנים והאלגנטיים נצמדים אל ההר בעקשנות והכל טבול בירק המעורר תהיות למה אנחנו לא עשירים מספיק כדי להחזיק שם איזו דירת שני חדרים וחצי פאטיו.
הצילום הזה מראה את ימין משה בימי העיר החולקת בין מלחמת העצמאות לששת הימים, כשהשכונה ישבה על קצה הגבול מול חיילים ירדנים שצלפו בכיף שלהם מהחומה הנראית מימין למעלה. החיים אז בימין משה היו קשים - חיי עוני ודלות תחת סכנת חיים גדולה, אבל היו בהם פשטות, תמימות ואהבת רעים אמיתית. אם תשאלו את ילדי ימין משה הם זוכרים רק חברים ומכולת נפלאה וזיכרונות ילדות נהדרים.
אז הנה צילום מהימים ההם שפעוטות הידסו בין הסמטאות בחדווה. השכונה היתה הרבה פחות אסתטית ומטופחת אבל הריק האופף אותה היום (מדברים על 30-40% בתים ריקים מיושביהם החו"לניקים) מעורר את השאלה אם שיקום שכונה, יפה ככל שתהיה, הוא שיקום אמיתי בלעדי יושביה מימים ימימה.
צלם לא ידוע.
עיבוד וצבע: תמר הירדני.
תגובות יתקבלו בשמחה כאן למטה, בתחתית העמוד :)
התקופה הזו צרובה בזכרוני, אני עדיין שומע את נקישות הכדורים הירדנים על הקיר החצוני של הבית , החלונות שלנו פנו לכיוון בריכת הסולטן והבית היה בקו הראשון של הבתים , מול העמדה של הליגיונים על קצה החומה, ואנחנו היינו הראשונים לצליפה הירדנית, כשתקריות הירי החלו, מיד השתטחנו על הרצפה , והקיר ,בעובי מטר בערך אם לא יותר , היווה לנו מחסה ומגן מעולים.
תודה יקירה 🙏
צילום מקסים ומיוחד, עיבוד מושקע ומדויק והסבר קולע!
תודה
טניה
איזה כיף שאת כאן!! מעשירה כל הזמן. כמו מעיין נובע.... יפעת