במאה ה־19 התרוצץ במחוזותינו הצלם הצרפתי פליקס בונפיס, שהנציח את ירושלים ממש רגע לפני שהמרחב מחוץ לחומות התמלא בשכונות ובתים. אחד מצילומיו המפורסמים, שאותו צילם משער יפו, מציג את גיא בן הינום עם מבט אל משכנות שאננים הטרייה, בריכת הסולטן עטורת עצי הזית וקמצוץ הר ציון משמאל.
במסגרת תחביבי "לפרק" תמונות ישנות של ירושלים, עברתי בזכוכית מגדלת על האוצר הזה, וכך נעצרתי בחריקת בלמים מול בית ענק שניצב גאה מדרום לגדר של משכנות שאננים (מוקף באדום בתמונה למעלה). מדובר בבית דו־קומתי עם גגון גדול הפונה צפונה, ולו ארבעה חלונות בקומה העליונה, מרזב מאוזן אלכסוני העובר ממש מעליהם, איזה גוש קטן מוזר שבולט בין החלונות לגגון ושני צ'ופצ'יקים משולשים שבולטים מהגג. פשפשתי בזיכרוני אחר בית מרשים כל כך במרחב שם ו... יוק. לא נותר לי אלא לגייס למשימת הבילוש את חבריי המומחים יודעי ירושלים. שאלתי פה, הקשיתי שם, אך איש לא שמע מימיו עדות או צל של עדות לקיומו של הבית הזה. למזלי הצלחתי לעניין בתעלומה את יעַל הרמן, צלם מוכשר ובעל סטודיו בחוצות היוצר שמכיר היטב את הסביבה. יעַל הציע שאם נזהה את המיקום המדויק של הבית - אולי תצמח לנו ישועה בפענוח החידה. ישבנו אפוא על המדוכה ואחרי עיון ושיטוט, דיון ושרטוט, אמרתי שהבית עמד במזרקת האריות הסמוכה לגן הפעמון. יעַל, לעומת זאת, אמר שהוא עמד בתחנת הדלק הסמוכה. הוויכוח על 30 מטר היה קריטי, כי תחנת הדלק נמוכה יותר ואני טענתי שאי אפשר לראות משער יפו את המורד המזרחי של קו פרשת המים. העניין הסתיים בהסכמה לעזוב הכל ופשוט לשאול את שעיה רוט, שהוא אדריכל שימור מופלא שמכיר את ירושלים הכי בעולם.
שעיה העיף מבט אחד בצילום ואמר שזה הבית של משפחת פרנק במושבה הגרמנית. מובן שפקפקנו מיד בזיהוי, שהרי הבית נראה בצילום ממש קרוב לגדר של משכנות שאננים. חוץ מזה לא יעלה על הדעת שבית שנמצא בתוך עמק רפאים ייראה כל כך טוב בתצפית משער יפו. אלא שעיון בצילום משנת 1878 (שצבעתי), המציג את המושבה הגרמנית בראשיתה, מלמד ששעיה צדק לגמרי: לבית פרנק הניצב ראשון מימין יש ארבעה חלונות הפונים מזרחה וממש מעליהם עובר מרזב מאוזן אלכסוני. הגוש הבולט המוזר הוא מבנה קטן עם פתח ואפילו ראשיתו של הגגון נראית בתמונה.
השוס הוא שבית פרנק עדיין ניצב על מקומו ותוכלו למצוא אותו ברחוב עמק רפאים פינת מרטין לותר קינג. המרזב עליו השלום הוא היחיד שלא שרד את צוק העתים, אבל החלונות עדיין שם וכך גם הפתח הבולט (מסתבר שהוא מוביל לגרם מדרגות), וגם הצ'ופצ'יקים שעל הגג (אחד מהם הוא החזית הגמלונית), והכי מגניב – גם הגגון עדיין שם בגלגול מחודש.
מסקנות: 1. צילום נוף רחב יכול "לקצר מרחקים" ולתעתע את הראייה; 2. יעַל צדק ובהחלט אפשר לראות משער יפו מעבר לקו פרשת המים; 3. עמק רפאים הוא עמק קצת מוזר, כי הוא עצמו נמצא באמת רק בהמשך דרום-מערבה (ראו בתמונה השלמה של בונפיס); 4. הכי כיף זה להכיר אנשים חכמים וידענים, שאפשר ללמוד איתם ומהם.
תגובות יתקבלו בשמחה כאן למטה, בתחתית העמוד :)
בהמשך לדברי מיכה מגן, חסרים כמה בתים סביב בית פרנק במושבה הגרמנית. יש עוד כמה עיוותים בתצלום ובזוויות המבנים. זה מוביל אותי להשערה שהתצלום המקורי "טופל" במובן זה שהחזית של התמונה (כלומר בריכת השולטן ודרך חברון העוברת ממערבו, בגבול משכנות שאננים) יצאו באופן חד למדי, אך האזור המרוחק יצא מטושטש, לפי הסטנדרטים של בונפיס, ולכן הוא "שתל" כמה מבנים ברקע הרחוק של התצלום. דעתכם??
תודה תמר. סיפור מרתק וגם קצת מוזר
מעניין מאד! מתחתי קו על המפה משער יפו אל בית פרנק, אורך הקו הוא 680 מטר עד הנקודה שבין טחנת הרוח לבין משכנות, ו-1.18 ק"מ עד הבית - כלומר הבית רחוק יותר בחצי ק"מ, והוא מרוחק מהצלם פי 1.75 מאשר משכנות! זה ממש לא נראה כך בתמונה (ואיפה המסלול של הרחוב לפני הבית? גם זה לא ברור לי). מסקנה נוספת היא שהתמונה כנראה לא צולמה ממש משער יפו של היום. הקו משער יפו אל הבית עובר קרוב מאד לטחנת הרוח, בניגוד למה שנראה בתמונה. התמונה היתה צריכה להיות מצולמת מנקודה מעט צפונית יותר.
כרגיל תמר, את לא מניחה לשאלה עד לפתרונה, ויהיו השותפים לפתרון אשר יהיו....
הקרדיט כולו שלך
אולי שווה לשאל את דוקטור רפי לואיס הוא המומחה למרחב. למדתי איתו קורס שלם בתואר בדיוק על זה