האלה הקטלנית של ירושלים

רבים מכירים את האלה האטלנטית שצמחה עד לפני כ-40 שנה בחצר בית החולים סן לואי שבכיכר צה"ל של ימינו. לאלה זו נקשר כתר עתיקות מופלגת בטענה שהיא שם על הגבעה עוד מימי הצלבנים שבהם היא הצלה בחסדה על פניו המיוזעות של הנסיך טנקרד בעת שצר על ירושלים בשנת 1099.

אבל עם כל הכבוד לאלה הנ"ל, אנו התכנסנו כאן כדי לדבר דווקא על אלה אטלנטית אחרת, שלרוע מזלה לא שרדה את צוק העתים. מדובר באלה גדולה ויפהפייה שעמדה פעם בכניסה לרחוב ממילא, כלומר על אם הדרך מעזה (רחוב אגרון של ימינו) בנקודת מפגשה עם רחוב שלמה המלך. המהנדס והארכאולוג האיטלקי ארמטה פיירוטי צייר ב-1858 את בריכת ממילא ואת בית הקברות שמקיף אותה, ממש רגע לפני שהחלה היציאה מהחומות, ו"על הדרך" זיכה אותנו במראה מרהיב של האלה של טנקרד הניצבת בראש הגבעה ליד החומה. אבל מה שמעניין אותי כמובן הוא דווקא האלה "שלנו", שאותה סימנתי בחץ אדום.

אז מה כל כך מיוחד באלה הזאת?

קודם כל, בשל גודלה ויופייה ובשל עמידתה על פרשת דרכים חשובה, היא היתה ציון דרך משמעותי. ראו למשל במסמך מ-1870 העוסק במכירת מגרש בשכונת מחנה ישראל הסמוכה: "היות שפה, עיר הקודש ירושלים ת"ו, מחוץ לפתח שער העיר, יש אילן קטן מהבוטני על אם הדרך מבריכת המאמילה, ולמעלה מהאילן הנזכר הרבה, עשו ישוב מעדת המערביים הע"י מחצר ובתים..." (מכירת חלקת שדה להרה"ג דוד בן שמעון למקנה לעדת המערבים בשנת התר"ל, גרייבסקי, מגנזי ירושלים, חוברת א').

אבל הסיבה העיקרית שבגללה האלה הזאת חשובה היא שהיא שימשה לצערה למטרות לא נעימות בעליל, כפי שמתארת בזיכרונותיה ברטה ספפורד-וסטר מהמושבה האמריקאית: "לפני בניין המחסנים של קוק ברחוב ממילא היה עץ אלה נאה ושבע ימים. המקום שימש לפנים כמקום ציבורי להוצאות להורג ועריפת ראשים." (ירושלים שלנו, עמ' 73). האלה המסכנה זכתה להנצחה מדויקת במפה של סטפן אילש מ-1873. במפה זו המרחב כבר קצת מלא יותר בבתים, ובהם גם בניין המחסנים הגדול של חברת תומס קוק הנזכר לעיל, שניצב על צומת ממילא פינת שלמה המלך. ואכן, אפשר לזהות מול הבית עץ העומד לצד הדרך, הלא הוא האלה האטלנטית שלנו.

בתמונה: האלה המפוארת על אם הדרך בצילום מהמאה ה-19, אחרי פחחות וצבע.

מתי נעלמה האלה היפהפייה הזאת מהנוף?

תודתי נתונה שוב לברטה שסיפקה לנו תיאור מרתק על אחריתה של האלה האטלנטית: "אגדה רווחה שכאשר העץ ימות, יבוא הקץ לשלטון התורכי בארץ ישראל. נעשו על כן מאמצים רבים כדי לשמרו. העץ הוקף בחבקי מתכת מסביב לגזע וענפיו נסמכו בתומכות מיוחדות. רצה הגורל ובשנת 1917, בעת כניסת הניצחון של אלנבי לירושלים... העץ מת." (שם, שם)

במשך שנים רבות סיפרנו את הסיפור בדיוק כך, אלא שלאחרונה התחלתי לשוטט בין תצלומי האוויר של הטייסת הבווארית במלחמת העולם הראשונה, וכך התגלגל לידי התצ"א הזה מה-18 במאי 1918. הבריטים כבשו את ירושלים כבר ב-9 בדצמבר 1917, ולכן מה הופתעתי לגלות שלמרות עדותה הבוטחת של ברטה, האלה נראית כאן עומדת לבטח במקומה, חודשים ארוכים אחרי כיבוש ירושלים. לא נותר לי אלא לשער שאולי ברטה התבלבלה והאלה קרסה אל מותה רק עם השלמת כיבוש הארץ כולה בספטמבר 1918, או שיכול להיות שהיא גם סתם מקשקשת והאלה פשוט הלכה לעולמה בשיבה טובה בסתם יום של חול.

אז איפה עמדה האלה עליה השלום?

בית המחסנים של תומס קוק עדיין עומד על תלו. זהו המבנה בעל 5 הקשתות הניצב בפתחו של קניון ממילא ומשמש קיצור דרך מרחוב המלך שלמה. האלה עמדה אם כן איפשהו באמצע הריצוף המלבני שבחזית הבית. אז בפעם הבאה שאתם עוברים בממילא, תנו לבכם אל אותם תלויים וערופי ראש שסיימו את חייהם במקום זה וזכרו את האלה האטלנטית העתיקה שקיומה ומותה אולי חרצו פעם גורלות בירושלים.

תגובות יתקבלו בשמחה כאן למטה, בתחתית העמוד :)