כל מי שקצת מכיר אותי יודע שמלון עדן ההיסטורי, אשר בניינו עוד עומד במרכז העיר ברחוב הלל פינת ההסתדרות, הוא "הבייבי" שלי. כתבתי על המלון הנפלא הזה מחקר גדול שנאסף לספר (שטרם פורסם) ובמהלכו גיליתי המון דברים מטורפים הקשורים בו. כמה מטורפים אתם שואלים? – אז הנה דוגמה:
עדן היה מלון פרטי של זוג ירושלמי בשם אברהם ורוזה ליפשיץ, אבל הוא גם נחשב לנכס לאומי ציוני גאה שבו התאכסנו ואף התגוררו במשך תקופות ארוכות מיטב מנהיגינו: דוד בן גוריון, הנרייטה סאלד, חיים ויצמן ואחרים.
אחד האנשים שדווקא לא הגיעו אליו היה הקולונל היהודי האמריקני הנערץ, דוד מרכוס (מיקי סטון). הלה קנה לו שם בתולדות מדינת ישראל במלחמת העצמאות כשביקש חופשה זמנית מהצבא האמריקני כדי שיוכל להגיע ארצה מיד עם פרוץ המלחמה ולעזור לצבא המדינה שבדרך. מפקדיו הנדהמים דחו את בקשתו בטענה שחובותיו של קצין במעמדו לעם האמריקני חשובים יותר מחובותיו כלפי העם היהודי. מרכוס סבר אחרת, סירב פקודה והגיע ארצה בינואר 1948.
בן לווייתו של מרכוס במסע המשוגע הזה היה צלם המלחמות היהודי-אמריקני הנודע, רוברט קאפָּה, שתיעד במצלמתו לא פחות מחמש מלחמות גדולות. ב-10 ביוני 1948, עם ההכרזה על ההפוגה הראשונה, יצא קאפה מהבסיס הצבאי שהקים מרכוס באבו גוש כדי לצלם בירושלים. אחר הצהריים, כשנעשה רעב, הוא חיפש מסעדה בעיר וכך נשאו אותו רגליו למסעדת מלון עדן. אברהם ורוזה ליפשיץ שנרגשו מנוכחותו של הצלם הנודע, הצטרפו לשולחנו והביעו צער על שביכולתם להרעיף עליו כל כך מעט עקב המצור והדרעק הכללי.
כאשר סיפר להם קאפה כי הוא מלווה את הקולונל מרכוס, ביקש ממנו ליפשיץ למסור לקולונל כי מלון עדן מחכה לביקורו "ומכין עבורו את מחוות הכבוד הגדולה ביותר שיש לו בימים אלה להציע למפקד אמריקני: אמבטיה חמה". קאפה שב לאבו גוש עם ההבטחה החגיגית וכשסיפר על כך למרכוס הוסיף בקריצה כי הוא בטוח שהדבר יהיה "חוויה מסעירה". מרכוס צחק ואמר: "אם אי פעם אגיע לזה... אפשר למתוח גומייה רק עד קצה גבול יכולתה, והמזל פועל בדיוק באותה דרך".
באותו לילה נדדה שנתו של מרכוס והוא יצא מהמחנה באבו גוש להליכה קצרה ברוח הקרירה כשהוא עטוף בסדין לבן שנטל ממיטתו. עד שחזר למחנה, ניצב בשער שומר אחר שלא ידע כלל שמרכוס יצא ונבהל למראה "רוח הרפאים" שלפניו. אחרי קריאות הדדיות ובלבול גדול, סבר השומר כי אויב לפניו וירה במרכוס למוות.
אבֶל כבד ירד על מדינת ישראל על מותו המיותר של מרכוס. ראשיה התלבטו היכן לקיים את הלווייתו ומאחר שהיה מעורב בפריצת הדרך לירושלים, הוחלט כי הלווייתו תעבור בה. בניגוד למצופה, ההלוויה לא יצאה מהמוסדות הלאומיים, שמהם יצאו כל ההלוויות הרשמיות. אפשר שהדבר נועד להתחשב בממשלת ארה"ב שהודיעה כי למרות שמרכוס צפצף על המפקדים שלו ובחר בישראל על פני ארה"ב, היא תעניק לו טקס קבורה צבאי מלא בבית הקברות הצבאי בווסט פוינט בניו יורק. בתמונה הקודרת כאן שצילם רוברט קאפה באותו בוקר אתם רואים את ארונו של מרכוס נישא על ידי לוחמי פלמ"ח מפתח 'בית הנכות הלאומי בצלאל' ברחוב שמואל הנגיד פינת בצלאל.
כל זה אומר שהכי קרוב שהגיע מרכוס לאמבטיה החמה שחיכתה לו במלון עדן היתה במסע ההלוויה שלו, שירד לאורך רחוב שץ אל רחוב הלל, הקיף את מלון עדן אל רחוב בן יהודה ומשם המשיך דרך רחוב יפו אל היציאה מהעיר.
סיפורנו העגום יכול היה להסתיים כאן, אלא שנס קרה לי כאשר דפדפתי כמעט במקרה בעיתון 'פלסטיין פוסט' שראה אור ביולי 1949, כלומר למעלה משנה לאחר מכן. במדור הרכילות Social and Personal שסקר את כל המי ומי המבקרים בעיר הקודש, כמעט שפספסתי ידיעה אחת קטנה אך גורלית שסיפרה כי הגברת אמה מרכוס, אלמנתו של הקולונל מרכוס, הגיעה לסוף שבוע בירושלים והיא מתארחת במלון עדן.
הידיעה הזאת מילאה אותי דמעות אך גם תקווה שהאלמנה המסכנה, אשר הגיעה לראות היכן ועל מה איבדה את בעלה המדהים, זכתה לאמבטיה החמה המובטחת במלון עדן ושזו היתה "חוויה מסעירה".
עובדת בונוס (כאילו שלא סבלתם מספיק): ב-25 במאי 1954, בעיצומה של מלחמת הודו-סין הראשונה, יצא רוברט קאפה מהג'יפ שבו נסע בשיירה במהלך קרבות כדי לצלם את הכוח המתקדם מזווית אחרת. לרוע מזלו הוא עלה על מוקש ונהרג במקום.
מקורות:
* Alex Kershaw, Blood & Champagne: The Life and Times of Robert Capa, Britain, 2002
* Richard Whelan, Robert Capa: A biography, University of Nebraska press, 1985
תגובות, הערות והארות יתקבלו בשמחה כאן בתחתית העמוד :)