19 שנים עמדה ירושלים ובלבה חומה עד שבאו ימים טובים לישראל והעיר אוחדה בששון ובשמחה. שער יפו, שעמד נטוש ובלי כוחות במשך כל השנים האלה, זכה שישובו הירושלמים ויצעדו דרכו כבימי קדם.
הרבה השתנה בנופה של ירושלים מאז אותם ימים לכן איזה מזל שבידינו הצילום הזה, שמציג חלון הצצה מיוחד בהיסטוריה של ירושלים ב-1967, שהיה ואינו.
אז מה יש לנו כאן?
מלון המלך דוד בעיצומה של הוספת שתי הקומות העליונות. שימו לב לכיפת הימק"א המציצה מאחור וגם ל"קומת הגמדים" שכבר בנויה (על קומת הגמדים - ראו מאמר כאן באתר). למרגלות המלון משתרעת שכונת ממילא המעטירה, שעוד לא יודעת בשלב הזה כי ימיה ספורים ושבקרוב היא תימחק לגמרי לטובת כביש סואן ושכונת עשירים מפונפנת בשם 'כפר דוד'.
בין הבתים, סמוך לתחתית גיא בן הינום, ניצב מבנה גדול ומסוגנן ולו שלושה חלונות ארוכים וגבוהים. זהו בית טאנוס שעשה היסטוריה מכובדת בתפקיד עמדה צה"לית קדמית למול האויב הירדני במשך 19 שנה, ועל היתר שימש גם כבית עולים וכמעונם של שני בתי כנסת קטנים. בית טאנוס יחזיק מעמד בגבורה עד שנת 1995, שאז הוא יפנה את מקומו לטובת הקמת פארק טדי.
אבל החלק המגניב ביותר לדעתי בכל הטוב הזה הוא השלט המלבני הלבן התחתון בחזית שער יפו. על השלט כתוב "כיכר עומר אבן אלח'טאב" והוא קבוע במקומו עד היום. השלט הוצמד לחזית השער על ידי הירדנים וכמו שרואים בצילום הגדול, היו לו לו בתחילה רק שתי שפות - ערבית ומתחתיה אנגלית. בימינו השלט נראה קצת אחרת אחרי שעיריית ירושלים הישראלית פנתה לאותו אמן קרמיקה ארמני וביקשה להוסיף לראשו את השפה העברית. כך אגב, נעשה לשלטים רבים בעיר העתיקה, כך שאם אתם רואים שלט שמחולק בין העברית לשאר השפות, הרי שזהו שלט שעבר הרחבה לאחר איחוד העיר ב-1967.
ביום חגה של ירושלים הממשמש ובא, במלאות 55 שנה לאיחודה, טוב להיזכר במה שהיה ובעיקר לשמוח על כל הברכה שעוד תוסיף לבוא.
צלם לא ידוע
עיבוד וצבע: תמר הירדני.
תגובות יתקבלו בשמחה כאן למטה, בתחתית העמוד :)