פעם, כשהייתי מדריכה צעירה ונלהבת אי אז בתקופה הביזנטית, השקעתי והדפסתי המחשות ותמונות, וברוח התקופה ניילנתי את כולן ושמרתי בקופסא והייתי גאה מאד באוסף הוויזואלי הנהדר שאגרתי לי. אחת ההמחשות באוסף היתה ציור של האמן האיטלקי לואיג'י מאייר שתיארה את מערת קבר בני הורדוס הירושלמית, השוכנת בגן בלומפילד מעל ימין משה. הציור הנפלא מציג חבורת גברים בלבוש אוריינטלי מתפעלת מארונות קבורה עתיקים בתוך מערה חצובה בסלע.
בְּרִיף קצר למי שלא שמע מימיו על מערת קבר בני הורדוס -
מדובר במערה בגודל בינוני שהתגלתה במקרה ב-1892 כאשר הפטריארכיה היוונית האורתודוקסית שתלה זיתים על שטח אדמה גדול שקנתה מחוץ לחומה בירושלים. ארכאולוגים שהוזעקו למקום חשפו מערה מפוארת שלה כמה חדרים חצובים, וגולת הכותרת - אבן גולל הגדולה ביותר שהתגלתה בארץ הניצבת עד היום בפתח. היוונים כל כך התלהבו מהגילוי, עד שהם הפכו מיד את המקום לאתר צליינות נוצרי פופולרי ואף סידרו גזלן ארטיקים ממש לידו וגם גבו דמי כניסה טבין ותקילין. רק נציין שהכניסה לא כללה הצצה בשני הסרקופגים הענקיים שהתגלו במעמקיה, שכן אלה הועברו ממש מיד למרתפי הפטריארכיה בעיר העתיקה.
השאלה שהעסיקה אותי כל השנים היא איך הפכה דווקא המערה הזאת לקדושה לנוצרים? כי בואו, הורדוס לא בדיוק נחשב ליקיר היהודים ומה לו ולנצרות וכיצד הוא הפך להיות לאחד מגיבוריה? השאלה מתעצמת לנוכח העובדה שכאשר פשטו היוונים את הרגל במלחמת העולם הראשונה ונאלצו למכור כמעט את כל אדמותיהם (נושא מרתק לפוסט אחר), הם נאחזו בעקשנות במערת קבר בני הורדוס ומחזיקים בפועל את המפתח לדלת הקטנה והנעולה תמיד, שנמצאת שם עד היום.
לפני שבוע עברתי בגן בלומפילד ומצאתי קבוצה של צליינים ממזרח אירופה עומדת ליד המערה ומתפללת יחד בדבקות רבה. כזה דבר עוד לא ראיתי ומאחר שלא רציתי להפריע להם, לא שאלתי אותם מה לעזאזל הם עושים. במקום זה העליתי את השאלה בקבוצת מורי דרך ואיש לא ידע לענות. שינסתי אפוא מותניי, פשפשתי וחקרתי, וגיליתי כמה דברים מרתקים:
1. זיהוי המערה עם משפחת המלוכה ההרודיאנית עמד על כרעי תרנגולת כבר כשהעלו אותו לאוויר במאה ה-19. יוספוס פלביוס אמנם הזכיר בכתביו פעמיים איזו "אנדרטה של הורדוס" בקרבת מקום אבל הוא לא כתב מילה על מערת קבורה, ובטח לא משפחתית. הזיהוי נותר אפוא לוט בערפל.
2. המערה התגלתה בשלהי המאה ה-19, שנים ספורות בלבד אחרי שצ'רלס גורדון האנגליקני קרא תגר על זיהוי מקום קברו של ישוע בכנסיית הקבר. במהלך שיטוטיו בעיר הקודש איתר גורדון את מערת "גן הקבר" מחוץ לשער שכם, שהפכה מאז ועד ימינו לאתר המתחרה של הנוצרים הפרוטסטנטים.
3. תכנית המערה שלנו דומה באופן ברור לצלב. הבאים בשעריה יורדים בגרם מדרגות ליד אבן הגולל אל תוך חדר ראשון וממנו ממשיכים לנקודת מפגש מעניינת שממנה יוצאים שלושה חדרים נוספים, שאחד מהם ארוך.
4. בברית החדשה מתואר בפירוש שהמערה שהעניק יוסף הרמתי לקבורת ישוע המנוח היתה חצובה בסלע ובפתחה ניצבה אבן גולל: "וַיִּקַּח יוֹסֵף אֶת הַגְּוִיָּה וַיִּכְרֹךְ אוֹתָהּ בְּסָדִין טָהוֹר וַיְשִֹימֶהָ בַּקֶּבֶר הֶחָדָשׁ אֲשֶׁר חָצַב לוֹ בַּסָּלַע. וַיָּגֶל אֶבֶן גְּדוֹלָה עַל פֶּתַח הַקֶּבֶר וַיֵּלֶךְ לוֹ (הבשורה על פי מתי, פרק כ"ז, 59)
קדושתו של המקום לנוצרים אינה קשורה, אפוא, בכלל להורדוס או לבני משפחתו. היא תלויה בחשד לא מבוטל של היוונים האורתודוקסים שאולי הם מחזיקים במערה החשובה ביותר לעולם הנוצרי, ואם זה לא קברו של ישוע, אז זה בטח קבר של נוצרי קדוש אחר בן התקופה. קרנה של המערה עלתה, מסתבר, פלאים מאז שזיהויה עם בני משפחת הורדוס הופרך סופית ב-2010, כשפרופ' אהוד נצר המנוח גילה את קבר המלך ובני ביתו בהרודיון. אם אנחנו כבר בענייני הפרכות, אז הנה גם גיליתי שלואיג'י מאייר המוכשר לא יכול היה לצייר את מערת קבר בני הורדוס, שכן הוא הלך לעולמו בשנת 1803. פשפוש מהיר בארכיון ציוריו הנפלאים גילה כי הציור מתאר את "קבר מלכי יהודה בירושלים", כלומר כנראה - את קברי המלכים. הנה עוד המחשה מנוילנת שהולכת למגרסה...
ועכשיו לשאלת השאלות - מה עושים אם רוצים לבקר במערת (לא) קבר בני הורדוס? -
עד לפני כ-15 שנה היא היתה פתוחה תמיד, ולראייה אחייניתי המקסימה הילה בטיול שערכנו שם ביחד (הילדה כבר אחרי צבא, כן?). אחר כך נעלו את המקום בגלל הומלסים ושאר פוחזים אבל אפשר היה להשיג את המפתח בפטריארכיה היוונית בעיר העתיקה. היום, למרבה הצער, המערה נפתחת רק למקורבים לצלחת. מזל שיש תמונות!
תגובות, הערות והארות יתקבלו בשמחה כאן בתחתית העמוד :)