כשיצחק בן צבי נבחר לכהן כנשיא המדינה ב-1952 הציעו לו לעבור לגור בבית שוקן על גבול טלביה במקום הצריף הישן שבו גר ברחביה, אך הוא ואשתו רחל ינאית סירבו בכל תוקף ואמרו שלא ייתכן שהעם גר במעברות ושהם "יגורו בארמון". הדבר יצר קשיים לוגיסטיים לא מעטים למשל בגיזרת אירוח משלחות דיפלומטיות. בסופו של דבר השניים נאותו לסלק את הצריף הישן תמורת קומה ראשונה בבית מגורים שנבנה במקום והמדינה רכשה שני צריפי עץ גדולים משוודיה, שנועדו לקבלות הפנים, אלה הצריפים שכולנו מכירים שקיימים עד היום ביד בן צבי.
אבל הבעיה שלא נפתרה היתה צעדת הדיפולמטים מהלימוזינה ברחוב רמב"ן לבית הנשיא, שכן צריך היה להעביר אותם דרך שכונת מגורים. הקושי העיקרי היה כשהמשלחת הדיפלומטית הגיעה למשל מאפריקה ואז כל ילדי השכונה באו לצפות מקרוב ב"כושים שלובשים וילונות אמבטיה" לקול שאגות צחוק בלתי כבושות. הקץ לפדיחה הגיע ב-1963 כאשר בן צבי נפטר באמצע הקדנציה השלישית לכהונתו ובית הנשיא בימי שז"ר התגלגל למעון הקיים עד היום בטלביה.
בצילום - משלחת צבעונית ונהדרת מגאנה בשנות החמישים צולחת את הסמטה הירוקה ברחביה בדרכה לפגוש את נשיא מדינת ישראל.
צילום המקור בשחור-לבן: אדי הירשביין
עיבוד וצבע: תמר הירדני
תגובות יתקבלו בשמחה כאן למטה, בתחתית העמוד :)