סיפור על עבודה בעיניים.
במשך מאות שנים אסרו המוסלמים על נוצרים ויהודים לבקר בקבר דוד המלך, לאחר שגירשו את הלא-מוסלמים מהר ציון באמצע המאה ה-15 והפכו את מקום הקבר למסגד ואתר קדוש. המסיבה נגמרה כשהבריטים כבשו את ירושלים ב-1917 וציוו על משפחת דג'אני המוסלמית שהחזיקה את מפתחות הקבר לפתוח את השער לבני כל הדתות. התמונה לעיל היא אחת מני תמונות רבות שצילמו אז זרים נרגשים, שהורשו סוף סוף להציץ בקבר מרחוק, מבעד לחלון סמוך, ולהתרשם מתלבושתו הקטיפתית שעליה פסוקים מהקוראן.
אלא שחדי העין כאן מבחינים בוודאי שהקיר שמאחורי הקבר הנכבד הוא חלק, בעוד שהקיר שמאחורי קבר דוד שאנחנו מכירים כולל גומחה עתיקה ומרשימה שאי אפשר לפספס. מה הולך כאן?
ובכן, הדג'אנים הבינו שאם אף יהודי או נוצרי לא ראה את קבר דוד במאות השנים שחלפו, איך ידע מי מהם להבדיל בין קבר אמיתי למזויף? הם קמו אפוא, גיבבו אבנים ומלט לגוש גדול עטוי קטיפה רבת רושם והציבו את כל העסק בקומה שמעל הקבר האמיתי בתוך חלל סמוך לחדר הסעודה האחרונה. העסק הוגש ליהודים ולנוצרים כקבר האמיתי והוא זה שהונצח בתמונות הרבות שהם צילמו לאורך השנים. רק אחרי מלחמת העצמאות כשהר ציון נכבש בידי הפלמ"ח ומשפחת דג'אני נמלטה מהמקום, מצאו עצמם חיילינו בקומת המרתף ליד הקבר האמיתי והבינו לראשונה את התרמית.
לא תאמינו אבל הקבר המזויף עדיין קיים! החדר המדובר אמנם סגור כל השנה אבל הוא נפתח לקהל בחג הפנטקוסט הנוצרי. כך זכיתי לבקר בו לפני כמה שנים עם ילדיי בטיול בהר ציון ואף צילמתי את בתי נעה ליד גוש האבן שעשה היסטוריה משעשעת, שמסכמת שנים של סכסוכי עדות, דתות ועמים בעיר.
צילום התמונה העליונה: אוסף מאטסון, המושבה האמריקאית, ספריית הקונגרס
עיבוד וצבע: תמר הירדני
תגובות יתקבלו בשמחה כאן למטה, בתחתית העמוד :)