שייח' באדר - הכפר שנעלם מהנוף

לו טיילתם במבואות המערביים של ירושלים בתקופת המנדט, הייתם מוצאים את עצמכם בכפר נאה עם בתים מרשימים ומעוטרים בפיתוחי אבן, ואפילו פה ושם קצת קרמיקה ארמנית. שייח' באדר, כך קראו לו, והוא נקרא - ובכן - על שם השייח' באדר. שמועות סיפרו שהכפר נולד בעקבות סכסוך עצבני שהתחולל בין השייח' הנ"ל לבין השכנים בכפר הולדתו ליפתא, מה שהביא אותו לעקור בכעס ולהתיישב עם חמולתו בהר ממול, כדי להקים שם כפר חדש על שמו.

האמת, כרגיל, קצת פחות סוערת: הכפר נקרא כנראה על שם ווֵלִי עתיק, כלומר קבר שייח' קדוש בשם באדר, שעמד אז על אם הדרך ליפו ומככב בכמה מפות במרחב בנייני האומה של ימינו. כל ניסיון להתחקות אחר תולדותיו של השייח' המנוח או סגולותיו הברוכות עלו בתוהו. קצה החוט היחיד שנמצא הוא ייחוס משפחתי עמום של השייח' באדר שלנו לשייח' באדר קצת יותר מפורסם, שהתגורר בכפר שרפאת ליד בית צפאפא ונקבר בדיר א-שייח' שליד בר גיורא. מקימי הכפר שייח' באדר התיישבו סמוך לקבר קצת לפני מלחמת העולם הראשונה והתפרנסו מחציבת אבנים בהר הטרשים הקירח שלהם, שלא צלח כמעט לשום דבר אחר. איש מהם לא דמיין בחלומותיו הוורודים ביותר את הצמיחה העירונית המטאורית של ירושלים בתקופת המנדט ואת הדרישה העצומה לאבני בניין. כל הטוב הזה העשיר את יושבי הכפר, מה שהביא אותם לבנות בתים גדולים ומעלפים במקום חושות החוצבים הדלות שהיו להם בחלק הדרומי יותר. בין בתי המידות החדשים יכולתם למצוא אז גם יהודים שגרו בשכירות, וביניהם אפילו הילד יצחק נבון, שמשפחתו שיפרה דיור מנחלאות הסמוכה.

מלחמת העצמאות לא עשתה טוב לכפר. המתח הפוליטי הרחיק ממנו את היהודים, ולאחר שכמה מתושביו ניצלו את גובהו כדי לצלוף ממנו על בתי היהודים בנחלאות, הוא נכבש על ידי כוחות הגדנ"ע, שהפכו אותו למפקדתם הראשית. כך הוחלף השם שייח' באדר ל-גבעת ר"ם, כלומר "ריכוז מפקדים" (או "ריכוז מגויסים" לפי אחת הסברות). אל הבתים הנטושים נכנסו מפונים משכונות הסְפָר, כמו בתי שמעון הצדיק ונחלת שמעון, וכן עולים חדשים. הכפר הערבי הפך לשכונה יהודית, כמו שרואים כאן בצילום בית משפחה מרווח שהפך לבניין מגורים משותף ועמוס. התושבים החדשים גילו במהרה שהבתים לא מחוברים למערכת החשמל והמים העירונית, ושסביבתם הולכת ומתמלאת במבני ציבור, כמו מוסדות השלטון הישראלי וצריפים של משרד החוץ. בחלוף השנים נדחקו המתיישבים החדשים-ישנים לטובת פרויקטים עירוניים, ובהם גולת הכותרת בדמות שכונה מפונפנת חדשה בשם משכנות האומה ופרויקט "מידטאון" ההולך ונבנה במחוזותינו.

בתמונה למעלה, שצולמה בשנות ה-60, נראה בחזית מבנה בנייני האומה, הניצב על חורבותיהם של כמה מבתי שייח' באדר ומאחוריו הצריפים שנדחפו בין הבתים שנותרו, אשר שימשו את משרד החוץ במשך שנים רבות. סימנתי בקו צהוב את גבולות השכונה וכן את שמותיהם של הבתים, וזאת על פי זיכרונותיהם של היהודים הרבים שהתגוררו בהם לפני המלחמה ואף לאחריה.

בצילום כאן מיום חג מוסלמי אפשר לטעום קצת מטעמה של שייח' באדר בימים יפים יותר, כשבית כתאן על דרך יפו (מול בנייני אלה) שימש לעתים כשוק ירקות מאולתר. עדשת הצלם קלטה את "גבעת רם" באופק, כשעליה עדיין ניצבים בתי שייח' באדר המעתירה.

מה נשאר מכל זה? - לא הרבה. הבתים לאורך רחוב יפו עוד עומדים יפה על תלם, כולל בית עיסא מוסא הסמוך לתחנה המרכזית, והבתים של אבו עזיז, דסימיני, כתאן ונג'אר. לעומתם, כל שאר בתי שייח' באדר נעלמו מן הנוף, וכל שנותר מהם הוא סיפורים, זיכרונות ותמונות.

תצלום אוויר: אוסף התצלומים הלאומי, שנות ה-60.

מפה: Survey of Palestine, עיריית ירושלים המנדטורית, 1935

מפונים יהודים בשייח' באדר בבית שעמד באזור הסינמה-סיטי: ורנר בראון, 1952

צילום בית כתאן: אוסף מאטסון, ספריית הקונגרס האמריקאי

עיבוד וצבע: תמר הירדני

תגובות יתקבלו בשמחה כאן למטה, בתחתית העמוד :)