בשנת 1857 עמד Felice Beato על הר ציון סמוך לחומה הדרומית של ירושלים וצילם בהתלהבות את הנוף שממזרח, כולל זווית מרהיבה של מסגד אל-אקצא והר הזיתים באופק. מה שמוזר כאן הוא כמובן המבנה הצמוד לחומה מבחוץ שם למטה, עם הפתח השחור. מה זה?
אתם מביטים בבית שער שהודבק לשער האשפות בדיוק שנתיים לפני צילום התמונה. עד אז היה השער בסך הכל פִּשפָּש קטן המתנצל על קיומו, שאמנם זכה לעיטורים ואף לכתובת הקדשה בראשו כמו אחיו הגדולים, אך היה רוב הזמן נעול. אם כן, למה בנו אותו בכלל?
אזור זה של ירושלים העתיקה סבל תמידית מבעיות תברואה שנולדו מכך שזהו שפכו של גיא הטירופיאון העובר בתחתית מצוק גבוה. תושבי ירושלים לא תמיד גרו בתוך העמק הבלתי נגיש הזה, או שהשתמשו בו לתעשייה מזהמת כמו עיבוד עורות, וכך הוא הפך למזבלה עירונית. השער המסכן נוצר אפוא כדי שאפשר יהיה להוציא מדי פעם אשפה ושפכים מהעיר אל מורדות הקדרון כשהג'יפא עלתה לגמרי על גדותיה. זאת גם הסיבה שהודבק לו שם כה בלתי מלבב, כאילו שהוא לא סבל גם ככה מדימוי עצמי גרוע. בנסיבות אלה לא היתה הצדקה להחזיק במקום שומר על בסיס יומיומי ולכן השער היה סגור רוב הזמן.
אם כך, מה קרה פתאום ב-1855?
במחצית המאה ה-19 החל הכפר סילואן הוותיק שמחוץ לחומה לצמוח במהירות ותושביו סיפקו לתושבי ירושלים תוצרת חקלאית בצד נאדות מים חיים מהגיחון ועין רוגל בימי הקיץ הלוהטים. כל כניסה אל העיר אילצה את הסילואנים להקיף ולהיכנס דרך שער האריות ממזרח או לטפס ולהגיע דרך שער ציון מדרום. לחבר'ה נמאס מהניג'וז והם הפעילו מכבש לחצים על הפחה הירושלמי לפתוח בשבילם את שער האשפות באופן קבוע. הפחה נעתר לבסוף לבקשה ורק התנה את העניין בהקמת בית שער עם חדר משמר בקומה העליונה ושהכניסה תהיה כמקובל בזווית בתשעים מעלות.
בית שער האשפות עמד גאה ומרוצה במשך 84 שנים והוא מככב בלא מעט תמונות משנים אלו, כמו למשל בצילום המצורף כאן של הגברת על החמור בהר הזיתים מימי המנדט הבריטי (שימו לב לישיבת פורת יוסף עם הכיפה הנראית בתחתית הרובע היהודי, שנבנתה ב-1923).
אז לאן הוא נעלם?
בימי המאורעות תרצ"ו-תרצ"ט 1936-1939 חששו היהודים מלרדת כמקובל אל הכותל דרך רחוב השלשלת בשולי הרובע המוסלמי ולחצו על הבריטים ליצור עבורם מעבר חלופי בטוח. הבריטים הסדירו לשם כך גרם מדרגות שעבר ישירות מהרובע היהודי לאורך החומה הדרומית אל העמק, אך היו רבים שהעדיפו להגיע מסביב, כלומר לרדת בהר ציון ולהיכנס דרך שער האשפות. בחגים ובטקסים יהודיים, כאשר המוני אדם ניסו להידחק דרך בית השער הקטן בדרכם אל הכותל, הפך העסק לצוואר בקבוק עצבני עד שלבריטים נמאס והם הסירו לגמרי את המבנה המודבק ב-1939. בזה הסתיימו חייו הקצרים של בית שער האשפות.
אם תרצו לקרוא עוד קצת על תלאותיו המרתקות של שער האשפות, ובעיקר להבין איך הוא הפך מפִּשפָּש קטן לשער של ממש, כדאי לכם להציץ במאמר שלי 'שער האשפות', הנמצא כאן תחת כפתור "מאמרים" שבסרגל העליון. הנאה מובטחת :)
צילום 1: Felice Beato מתוך האוסף הנפלא של bibliotheque-numerique
צילום 2: אוסף מאטסון, ספריית הקונגרס האמריקאי
פחחות וצבע: תמר הירדני
תגובות יתקבלו בשמחה כאן למטה, בתחתית העמוד :)
תודה רבה!! מרתק מאוד!!!
תמר הירושלמית, תודה רבה. מרתק ומפעים להבין את גלגולי שער האשפות הצנוע. נהנית מסדרת ההרצאות שאת מעבירה בימים אלה בזום. נתראה בהשתלמות החומה המערבית. :) .
ימית בלס - כיף
תודה תמר ! מעניין מאד ומוסיף להבנה על החיים של היהודים בירושלים בימים ההם😊
מרתק. תודה רבה תמר.
ושאפו על הפחחות והצבע (-;
מרתק.