את השאלה הזאת שאל פעם יהודה עמיחי באחד משיריו, והתשובה היא: אני ראיתי! ועכשיו גם אתם.
נכון שעמיחי התכוון לירושלים העתיקה שאפילו ארכיאולוגים לא ראו אותה עירומה "כי מעולם לא התפשטה עד הסוף. תמיד לבשה בגדים חדשים על הבלויים והנקרעים והנשברים", אבל התמונה הזאת מסוף המאה ה-19 מראה לנו את עירומה של ירושלים מבחוץ לאורך החומה הצפונית, רגע לפני שהעיר התפקעה והתפזרה אל מעבר לחומותיה.
אז מה בתפריט?
* שער שכם בפוזה צנועה להפתיע בלי הגשר והמבואה המדורגת ולא תרועות והילולים. שימו לב לצ'ופצ'יקים שעל ראשו הנקראים 'מרלונים', שנראים מהזווית הזאת כמו משמר הסולטן בעמידת דום.
* ג'עלה ענקית של גמלים המתנהלת רחוק ככל האפשר מהשער, כי עם כל הכבוד לספינת המדבר, טרם הוסדרו לה בתי שימוש ראויים. מגניב לראות איך אותו מקום בדיוק הפך עם השנים לחניון מכוניות וכך שמר על ייעודו למרות כל השינויים שמסביב.
* חלון הצצה לרובע הנוצרי ובעיקר למתחם סן סלוודור הפרנציסקני על מגדלו המפואר.
* טופוגרפיה יפהפייה המלמדת מדוע שער שכם נמצא בדיוק איפה שהוא - בתחתית ואדי שמצדו האחד עומד הצלם ומצדו השני מתרומם הר לכיוון הפינה הימנית העליונה בואכה כיכר צה"ל של ימינו. המשכו של הוואדי שמאלה דרך השער בתוך העיר העתיקה מוכר לכם בדמות הרחוב שיורד משער שכם אל רחבת הכותל לאורך הר הבית ומוכר לכולנו בשם הבלתי מפתיע 'רחוב הגיא' (או 'אל-וואד' בערבית).
צילום: Luigi Fiorillo מתוך האוסף הנפלא של bibliotheque-numerique
עיבוד וצבע: תמר הירדני
תגובות יתקבלו בשמחה כאן למטה, בתחתית העמוד :)
מעשיר מאוד.תודה על השיתוף.
אני זוכרת, בשנות השלושים, שלפני שער יפו. בכיוון דרומה, היה שדה גדול שהיה מלא בכל מיני כדים בגדלים שונים שהיו עשויים מחרס, כמו כן היו שם ג'ארות (מעין כדים עם ידיות וזרבוביות) לצינון מים. גמלים היו סביב כל היריד הזה.
אבי קנה שם פעם ג'ארות כאלו, מילא במים ושם במרפסת ביתנו- מי השתייה האלו היו צוננים וטעימים מאוד. כן גם קנה שם קעריות כפולות שבאחת שמו את החמאה/גבינה וכו' ובתחתונה הגדולה יותר שמו מים - המים שהתנדפו שמרו על החמאה לבל תימס או תתקלקל.. לא היו אז מקררים, היה לנו "ארון אוויר" בלבד.....חהחהח היו ימים...