אתרע מזלה של שכונת שמאעה להיבנות בלוקיישן מעאפן ובחומרים דלים בתחתית גיא בן הינום מתחת לבריכת הסולטן. בוניה היו יהודים קשי יום מעדות המזרח שביקשו לתקוע להם יתד מחוץ לחומות בסוף המאה ה-19 ונאלצו להסתפק במרחב תעלות השפכים הבלתי נחשק של העמק. הם קראו לשכונה שלהם "שערי ציון" אבל השם לא נקלט ובמקום זה הודבק לה הכינוי הבלתי מוסבר - שמאעה, שנולד אולי מתגובות מתבקשות של נשות המתיישבים, כמו "השתגעת? נראה לך שנלך לגור בחור הזה שמה?"
בתמונה כאן אפשר לראות את שמאעה המסכנה דחוסה בתוך הוואדי מתחת לכנסייה הסקוטית ובית החולים לחולי עיניים, כשהבתים היחידים הראויים לציון בה הם הווילות הגדולות שנבנו על הדופן המערבית על ידי ערבים. המפה המנדטורית מ-1936 המובאת כאן מציגה אותה בשמה העממי ומלמדת אותנו על גודלה המצומצם של השכונה ועל מיקומה הבלתי מזהיר.
אתרע מזלה עוד יותר של שכונת שמאעה כאשר הסוחר החלאבי אליהו שמעא הקים בימי המנדט מרכז מסחרי גדול שנקרא על שמו אי שם למעלה בממילא. כל הקהל מבלבל מאז בין החנויות של המרכז המסחרי שמעא לבין שכונת שמאעה, כשבפועל אין ביניהם כל קשר.
אתרע עוד יותר מזלה של השכונה כאשר במשך עשרות שנים היא עמדה בעליבותה וכמעט שננטשה כליל במהלך המאורעות והפרעות. אם זה לא מספיק, אז אחרי מלחמת העצמאות נדחסו אליה המוני עולים חדשים שחיו בעוני כל כך נורא, עד שקצין בחטיבה הירושלמית הידוע לכם בשם חיים גורי, כתב בזיכרונותיו: "החלטתי כי אלך מאיש לאיש ואצעק כי לרגלי הר ציון הקדוש מתפלשות בעפר דלותן שמונים משפחות אביונים" (מתוך 'דפים ירושלמיים').
אם עוד לא השתכנעתם שמזלה של שכונת שמעאה היה נאחס צרוף, אז מה תגידו על זה שעיריית ירושלים לא מצאה כמעט שום דבר שראוי לשקם בה ולכן החליטה אחרי 1967 להרוס את בתיה כמעט כליל ולהשאיר רק כמה מהווילות הערביות לטובת הסינמטק הירושלמי.
משכונת שמאעה העברית נותר כיום רק בית אחד בתחתית הוואדי, ששימש כבית הכנסת של השכונה, והוא מארח בימינו את התזמורת העירונית. אז כשאתם יורדים בכיף שלכם לפוש בגיא בן הינום, גשו נא אל הבית והרכינו ראש לזכרה של השכונה שנולדה בלי מזל.
תגובות, הערות והארות יתקבלו בשמחה כאן בתחתית העמוד :)